Shvi'ite
Daf 11a
משנה: חוֹכְרִים נִירִין מִן הַגּוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית אֲבָל לֹא מִיִּשְׂרָאֵל. וּמְחַזְּקִין יְדֵי גּוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית. אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.
Traduction
On peut prendre en fermage le champ d’un païen fraîchement cultivé la 7e année (pour y planter dans l’année suivante) (109)Bien qu'il en résulte que l'on disposera ce champ à la culture pendant l'année de repos., mais non celui d’un Israélite (celui-ci pourrait être entraîné par là à cultiver lui-même son champ pour l’affermer, ce qui est plus grave). De même, on peut, en cette année, encourager le païen au travail (lui souhaiter de réussir), mais non celui d’un Israélite dont le travail serait illicite; on s’informe aussi en tout temps de sa santé dans l’intérêt des bonnes relations (110)Voir Babli, (Gitin 61a), et ci-après, 5, 9..
Pnei Moshe non traduit
מתני' חוכרין נירין מן העכו''ם בשביעית. מותר לומר לו אני אקבל ממך שדה זו שחרשת בשביעית בכך וכך כורים לשנה ולא איכפת לן מה שהעכו''ם חורשין בשביעית לפי שאינן בני חיוב לקנוס אותן:
אבל לא מישראל החורשין בשביעית דקונסין אותן. נירין כבר פירשתי במתני' דלעיל שדה שנהפכה בחרישה היטב נקראת ניר:
ומחזיקין יד עכו''ם בשביעית. שאומרים לו בשעה שהוא עובד בשדה איישר חילך ותתחזק וכיוצא בזה:
ושואלין בשלומן. שיכול לומר שלום עליכם בלבד שלא יכפול שאין כופלין שלום לעכו''ם וכן הלכה:
משנה: הַמֵּידַל בַּזֵּיתִים בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יִגּוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יְשָׁרֵשׁ. וּמוֹדִים בְּמַחֲלִיק עַד שֶׁיִּגּוֹם. וְאֵי זֶהוּ הַמֵּידַל אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם. הַמַּחֲלִיק שְׁלֹשָׁה זֶה בְצַד זֶה. בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ. אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ אַף הַמַּחֲלִיק יְשָׁרֵשׁ. הַמַּבְקִיעַ בַּזֵּיתִים לֹא יְחַפֵּהוּ בֶּעָפָר. אֲבָל מְכַסֵּהוּ בָּאֲבָנִים אוֹ בְקַשׁ. הַקּוֹצֵץ קוֹרַת שִׁקְמָה לֹא יְחַפֵּהוּ בֶּעָפָר. אֲבָל מְכַסֵּהוּ בָּאֲבָנִים אוֹ בְּקַשׁ. אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה בַּשְּׁבִיעִית. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדַרְכָּהּ אָסוּר. אֶלָּא אוֹ מַגְבִּיעַ עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ גוֹמֵם מֵעִם הָאָרֶץ.
Traduction
Celui qui veut émonder sa plantation d’oliviers, en opérant des éclaircies au milieu des branches touffues (pour avoir du bois) peut couper les arbres jusqu’à la racine, selon Shammaï; selon Hillel, il peut même en arracher la racine. Toutefois, tous reconnaissent que s’il s’agit seulement de niveler le champ, on coupe les branches jusqu’au niveau de la terre (sans déraciner). Qu’appelle-t-on émonder? Enlever une ou deux branches. Qu’appelle-t-on niveler? Enlever trois arbres placés côte à côte. Toutefois, la restriction n’est applicable qu’à son propre champ (afin que l’on ne paraisse pas le cultiver); mais, dans celui d’un voisin on peut déraciner même en nivelant (114)On voit qu'il agit seulement de réunir du bois.. Si l’on découpe du bois d’un olivier, on ne doit pas couvrir la place dénudée avec de la terre (118)''Cela profiterait à sa croissance. Cf. Baba Batra 80b; Nida, 8b.'', mais avec des pierres ou de la paille (pour qu’il ne dessèche pas). De même, si l’on découpe des branches de sycomore, il ne faut pas les recouvrir de terre, mais de pierres, ou de paille. En cette année, on ne doit pas couper de branche d’un sycomore vierge (que la hache n’a pas encore touché), parce que cela ressemble à l’agriculture. R. Juda dit: ce n’est défendu que si on le taille selon l’usage ordinaire (119)Comme l'on taille les ce(Ps parce qu'alors ce travail lui est utile., mais on peut le couper à une hauteur de dix palmes, ou au niveau de la terre (120)C'est contraire à l'usage..
Pnei Moshe non traduit
מתני' המידל בזיתים. שקוצר וכורת מהן לעצים ומפ' בגמ' שנוטל אחד ומניח שנים או נוטל שנים ומניח אחד ולהכי קרוי מידל כלומר שממעטן ומדלדלן ואם נוטל ג' זה בצד זה ה''ז מחליק שעושה המקום חלק:
ב''ש אומרים יגום. יקצץ מעל הארץ ומניח השרשים בארץ ובה''א אף ישרש:
ומודים במחליק עד שיגום. דכיון שהוא מחליק את הקרקע נראה שלעבודת השדה הוא מתכוין ואסור לשרשן:
אבל מתוך של חבירו. דלא עביד אינש דמתקן שדה חבירו בודאי לעצים הוא מכוין אף המחליק ישרש:
מתני' המבקיע בזית. ליטול לעצים לא יחפה מקום הבקוע בעפר לפי שהעפר נעשה טיט ומשביח את האילן:
אבל מכסהו באבנים או בקש. דזה לא הוי אלא כשומרו שלא יפסד ויתייבש וכן בקוצץ קורת שקמה והוא מין ממיני התאנים:
אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית. בתולת שקמה הוא הצמח הראשון שיצא בה קודם שיכרתו ואין קוצצין אותה הפעם הראשון בשביעית מפני שהיא עבודה שמתוך כך היא מתגדלת ומתעבה:
כדרכה. כדרך שקוצצין אותה בשאר שני שבוע אסור אלא או מגביה י''ט מהארץ וקוצץ או גומם סמוך מעם הארץ שאין דרך לכורתה כך והלכה כר' יהודה:
הלכה: חוֹכְרִין נִירִין כו'. רִבִּי חִייָה רִבִּי אִימִּי חַד אָמַר חֲרוֹשׁ בָּהּ טָבוּת וַאֲנָא נֵיסַב לָהּ מִינָךְ בָּתָר שְׁמִיטְתָא. וָחָרָנָא אָמַר אַיַּשֵּׁר. מָאן דְּאָמַר בָּהּ טָבָאוּת וַאֲנָא נֵסַב לָהּ מִינָךְ בָּתָר שְׁמִיטְתָא. מַהוּ שׁוֹאֲלִין בִשְׁלוֹמָן אַיַּשֵּׁר. מָאן דְּאָמַר אַיַּשֵּׁר מַהוּ שׁוֹאֲלִין בִשְׁלוֹמָן בְשָׁלוֹם יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם עֲלֵכֶם.
Traduction
R. Hiya et R. Imi interprètent diversement l’autorisation d’encourager le païen au travail (111)''Comp. Ci-après, 5, 9 ( 36a); Gitin 5, 10 ( 47c); Avoda Zara 4, 10 ( 44b).'': d’après l’un, on peut lui dire de bien cultiver le champ pendant cette 7e année et lui offrir de payer sa peine plus tard; d’après l’autre, il ne s’agit que de lui adresser des remerciements (lui montrer qu’on lui en sait gré). D’après la première interprétation, que signifie l’indication de la Mishna: ''on s’informe aussi en tout temps de sa santé''? Cela veut dire que l’on doit saluer chacun. - Mais, d’après celui qui dit que l’on adresse seulement des saluts de remerciements au païen laboureur, qui signifient les dernières paroles de la Mishna? -Elles concernent les Israélites soupçonnés de transgresser la loi; même ceux-là doivent être salués.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' חייא ור' אימי. פליגי בפירושא דמחזיקין ידיהם ופירושא דשואלין בשלומן:
חד אמר חריש בה טבאות וכו'. כלומר דאפילו זה מותר לומר לו תחרוש בה בטוב ואני לוקח ממך אחר שביעית:
וחרנא. ואידך אומר דאסור לומר לו כך אלא איישר חילך הוא דאומר לו וזהו מחזיקין:
מ''ד חרוש וכו' כלו' להאי מ''ד דחרוש בה טבאות היינו מחזיקין א''כ מפרש שואלין בשלומן דקתני שזהו איישר:
מ''ד לעכו''ם איישר מהו שואלין בשלום ישראל. שלום עליכם כך כתוב הוא בפ''ד דע''ז (בהלכה י') וגירסא נכונה היא וכאן חסר מקצת ובסוף פ''ה דגיטין הגירסא יותר משובשת היא. וה''פ דלהאי מ''ד גופיה מפרש ואזיל דלדידיה דמחזיקין הוא חרוש בה טבאות ושאילת שלום לעכו''ם איישר הוא ומהו שאילת שלום לישראל וקאמר שלום עליכם משום דהאי מ''ד ס''ל דאסור לומר לעכו''ם שלום עליכם דשלום שמו של הקב''ה הוא אבל לאידך מ''ד דס''ל מחזיקין איישר הוא ושואלין בשלומן דקתני שלום עליכם הוא דהאי מ''ד סבר דמותר הוא לומר שלום עליכם אפילו לעכו''ם ולא אסרו אלא בכפילת שלום לעכו''ם כדפרישית במתני':
הלכה: הַמֵּידַל בַּזֵּיתִים כו'. מַהוּ הַמֵּידַל נוֹטֵל אֶחָד וּמֵנִיחַ שְׁנַיִם. אוֹ נוֹטֵל שְׁנַיִם וּמֵנִיחַ אֶחָד. תַּנֵּי דְבֵית רִבִּי נוֹטֵל אֶחָד וּמֵנִיחַ שְׁנַיִם. וְהָא תַנִּינָן הַמַּחֲלִק בִּגְפָנִים שְׁלֹשָׁה זֶה בְצַד זֶה. הָא מֵידַל נוֹטֵל שְׁנַיִם וּמֵנִיחַ אֶחָד. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מַתְנִיתָא בְּמֵידַל מִכְּבָר בַּתְּחִילָּה. וּמַה דְתַנֵּיי דְבֵית רִבִּי בְּמֵידַל מִכְּבָר.
Traduction
Faut-il que celui qui émonde enlève une branche et en laisse deux (soit une sur trois), ou qu’il prenne à l’inverse deux sur trois? On a enseigné chez Rabbi qu’il s’agit d’enlever une sur trois. Mais n’à-t-on pas dit que celui qui nivelle les ceps de vigne, en enlevant trois d’entre eux placés côte à côte, doit émonder deux sur trois? Cette Mishna, répondit R. Yona, parle du cas où l’émondage a lieu pour la 1e fois (tout est serré); tandis que Rabbi parle ici de l’émondage habituel.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו המידל. ומפרש שנוטל אחד ומניח שנים או איפכא זהו נקרא המידל:
תני דבית רבי. דוקא נוטל אחד מתוך ג' ומניח שנים אבל כשנוטל שנים אין זה מידל:
והתנינן. בסיפא איזהו המחליק ג' זה בצד זה וא''כ שמעינן הא מידל נק' כשנוטל שנים ומניח אחד:
ומשני ר' יונה דמתני' מיירי במידל מכבר בתחלה. כלומר שהוא מידל עכשו ממה שהיה בתחלה שמתחלה נטל אחד מהג' ועכשו הוא נוטל עוד אחד לפיכך אפי' הן שנים והאחד הוא שמניח נק' מידל ומה דתני דבית רבי מיירי במידל מכבר שנוטל עכשיו ולא נטלן אחד אחד ומכיון שהוא נוטל שנים בבת אחת אין זה מידל:
דֵּלֹמָא רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. עָֽבְרוּן עַל חַד מֵחוֹרְשֵׁי שְׁבִיעִית. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אַיַּשֵּׁר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא לֹא כֵן אִילְפָן רִבִּי וְלֹא אָֽמְרוּ הָעוֹבְרִים מִכָּאן שֶׁאָסוּר לוֹמַר לְחוֹרְשֵׁי שְׁבִיעִית אַיַּשֵּׁר. אָמַר לֵיהּ לִקְרוֹת אַתָּה יוֹדֵעַ. לִדְרוֹשׁ אֵי אַתָּה יוֹדֵעַ. וְלֹא אָֽמְרוּ הָעוֹבְרִים אֵלּוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן עוֹבְרִין מִן הָעוֹלָם וְלֹא אָֽמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת ‏י֨י עֲלֵיכֶם מַה יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין לָהֶם בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם ‏י֨י. לֹא דַייֵכֶם כָּל הַבְּרָכוֹת הַבָּאוֹת לָעוֹלָם בִּשְׁבִילֵינוּ וְאֵין אַתֵּם אוֹמְרִים לָנוּ בּוֹאוּ וּטְלוּ לָכֶם מִן הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ פִּיסִּים וְזֵימִיּוֹת גּוּלגּוֹלִיּוֹת וְאַרְנוֹנִיּוֹת.
Traduction
Un jour, R. Hinnena bar Papa et R. Samuel bar Nahman passèrent auprès d’un de ces Israélites qui cultivait en la 7e année. R. Samuel bar Nahman lui adressa le salut. -Mais, lui dit R. Hinena bar Papa, le maître ne nous a-t-il pas enseigné qu’en vertu du verset des Psaumes (Ps 129, 2): Ce n’est pas à eux que les passants diront, etc., on ne doit pas adresser le salut à ceux qui la 7e année labourent la terre (112)Midrash sur les (Ps à ce verset.? -Tu sais lire, lui répondit-il, mais tu ne sais pas interpréter le sens de ce verset; il se rapporte aux nations du monde, qui quittent cette terre sans avoir dit à Israël (ib.): que la bénédiction de Dieu soit sur vous. Et que dit Israël? Il s’écrie avec ce psalmiste (fin de ce verset): Nous vous bénissons au nom de l’Eternel; c’est-à-dire, vous méconnaissez la source religieuse, émanant de nous, à cause de laquelle toutes les bénédictions surgissent en ce monde; et au lieu de nous engager à venir prendre notre part de ces bénédictions, vous nous chargez de péages, peisi'', d’impôts, zhmia, de capitations et de contributions, arenon ou Anonna (113)Cf. Pea 1, 1 (p. 7). Voir J. Perles, Etymologische Studien zur kunde der rabbinischen Sprache und Alterthümer (Breslau, 1871, 8°), p. 108..
Pnei Moshe non traduit
דלמא. מעשה בר''ח ור' שמואל שעברו על אחד מחורשי שביעית וא''ל ר''ש איישר חילך:
לא כן למדנו רבי ולא אמרו העוברים וכו'. שאסור לברך להעוברים על המצוות:
לדרוש אי אתה יודע. שלא כך דרשו חכמים אלא על העכו''ם קאמר:
ברכנו אתכם בשם ה'. כלומר שישראל אומרים להם לא דייכם וכו':
פיסין וזימיות. מיני מסים הם:
אֵין מַצִּיתִין אֶת הָאוֹר בְּאִישׁוֹת קָנִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר. וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נוֹטְעִין אִילַן סְרָק בַּשְּׁבִיעִית. וְאֵין מְלַמְּדִין אֶת הַפָּרָה לַחֲרוֹשׁ אֲלָּא בְחוֹלוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֲפִילוּ בְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ מוּתָּר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְמוֹךְ אֶת הַמַּעֲנָה.
Traduction
On ne doit pas allumer le feu avec des buissons de joncs, parce que c’est un travail qui leur profite et les fait grossir; selon R. Simon ben Gamliel, c’est permis. De même, ce dernier disait: il est permis, la 7e année, de planter un arbre inculte. En cette année, on ne doit exercer la vache à la culture que sur le sable de la mer (non sur un terrain agricole); mais, selon R. Simon ben Gamliel, c’est permis dans le champ d’un voisin (on voit qu’il ne s’agit pas de culture), à condition de ne pas appuyer sur la charrue (simulacre de labourage).
Pnei Moshe non traduit
אין מציתין את האור באישת הקנים. תוספתא היא (בפ''ג) ושם כתוב בחישות הקנים והיינו הך כשיש הרבה קנים תכופין זה בזה נק' חישת הקנים שהן כאגודה ואינן יכולין להתגדל ומציתין את האור למעטן כדי שהנשארין יתגדלו ויתעבו ואין עושין כן בשביעית מפני שהיא עבודה:
וכן היה רשב''ג אומר נוטעין אילן סרק בשביעית. שאינו עושה פירות ואינו אלא לסייג:
אלא בחולות. מקום שאינו ראוי לזריעה שלא יהא נראה כחורש ואף ע''פ שאינו מתכוין אלא ללמדה ולהרגילה לחרוש:
ה''ג בתוספתא רשב''ג אומר אף בתוך שדה חבירו מותר ללמדה. דבשדה חבירו אין חוששין שיאמר לחרוש הוא נתכוין ובלבד שלא יסמוך לה מענה של חרישה שלא יהא נראה כחורש ממש כמו שעושין מענה ושורה של מחרישה:
הוֹרֵי רִבִּי אִמִּי לִרְדּוֹת עִמּוֹ אָסוּר.
Traduction
R. Imi a enseigné qu’il est interdit d’aider le païen dans ces travaux 4e culture en la 7e année.
Pnei Moshe non traduit
הורי ר' אימי לרדות עמו. לא שייך הכא אלא בע''ז שם אמתני' דנחתום העושה בטומאה קאי שאסור לרדות עמו פת לתנור כדאמרינן התם ואיידי דהאי סוגיא דשביעית כתובה היא שם הועתק גם לזה כאן וככה תמצא בהאי ש''ס למאות מאות מקומות:
וְדִכְוָותָהּ מֵאֵימָתַי אָדָם זָכָה בְפֵירוֹתָיו בִּשְׁבִיעִית. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר מִשֶּׁיִּתְּנֵם בְּתוֹךְ כֵּלָיו. רִבִּי יוֹסֵי סָבַר מֵימַר אֲפִילוּ נְתָנָם לְתוֹךְ כֵּלָיו לֹא זָכָה הָכֵן הוּא סָבַר דְּאִינּוּן דִּידֵיהּ. וְלֵית אִינּוּן דִּידֵיהּ. כְּהָדָא רִבִּי טַרְפוֹן יָרַד לֶאֱכוֹל קְצִיעוֹת מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ שֶׁלֹּא בְטוֹבָה כְבֵית שַׁמַּאי. 11a חֲמוּנֵיהּ סַנְטֵירַייָא וְשׁוּרוֹן חַבְּטוֹן עָלוֹי. כַּד חֲמָא גַרְמֵיהּ בְּסַכָּנָה. אָמַר לוֹן בְּחַיֵיכוֹן אָֽמְרִין גַּו בֵּיתֵיהּ דְּטַרְפוֹן עַתְדִּין לֵיהּ תַּכְרִיכִין. כַּד שְׁמָעוֹן כֵּן אִישְׁתַּטְחוֹן עַל אַפֵּיהוֹן אָֽמְרִין לֵיהּ רִבִּי שָׁרֵי לוֹן. אָמַר לוֹן ייֵיתֵי עָלַי עַל כָּל חוֹטֵר וְחוֹטֵר דַּהֲוָה נְחִית עָלַי. הֲוֵינָא שָׁרֵי לְכוֹן עַל קַדְמִיָּא. בְּאִילֵּין תַּרְתֵּי מִילַּיָּא נְהַג רִבִּי טַרְפוֹן כְּבֵית שַׁמַּאי וּסְכֵין. בְּהָדָא וּבְקִרְיַת שְׁמַע. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה בֶּן גַּמְלִיאֵל כָּל יָמָיו שֶׁל רִבִּי טַרְפוֹן הָיָה מִתְעַנֶּה עַל הַדָּבָר הַזֶּה וְאוֹמֵר אִי לִי שֶׁנִּתְכַּבַּדְתִּי בְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.
Traduction
On peut citer également, à l’appui de ce raisonnement, la décision suivante (106)Ib. Ketoubôth, 9, 3 ( 33a), et Sanhedrin 3, 6 ( 21b).: à partir de quel moment un propriétaire peut-il, la 7e année, considérer ses fruits comme lui appartenant (puisqu’en principe, ils sont abandonnés à tout venant)? Selon R. Jérémie, à partir du moment où il les recueille dans son panier; selon R. Yossé, même lorsqu’ils sont recueillis dans le panier, il peut les manger, mais ils ne forment pas un héritage revenant de droit au fils; car le père, s’imagine qu’il pourra les consommer, n’a pas fait une acquisition en règle, et par conséquent ils ne lui appartiennent pas. C’est ainsi que R. Tarfon descendit dans son jardin manger des figues étalées pour le séchage (107)Cf. Babli, (Nedarim 62a)., sans que ce soit un service de réciprocité, selon l’avis de Shammaï. Lorsque les gardiens l’aperçurent, ils commencèrent à le frapper de coups de bâton, au point qu’il s’aperçut que sa vie était en danger. Je vous en supplie, leur dit-il, allez à la maison de Tarfon, prévenir ses gens qu’ils préparent ses vêtements funèbres, car il va mourir. Lorsqu’ils l’entendirent s’exprimer ainsi, ils tombèrent la face à terre, et le supplièrent de leur pardonner. -Je vous assure bien, leur dit-il, qu’à chaque coup que je recevais, je vous ai pardonné d’avance. Ainsi, en deux circonstances, R. Tarfon agit selon l’avis de Shammaï, et chaque fois il fut, pour cela, en danger: pour le présent cas, et pour la lecture du shema le soir (108)Voir Mishna Berakhot 1, 7.. R. Abahou dit au nom de R. Hanina ben Gamliel: tout sa vie, R. Tarfon a été tourmenté de ces 2 incidents, et il s’affligeait d’avoir été honoré de la couronne de la légalité (car elle est lourde à porter).
Pnei Moshe non traduit
ודכותה. כמו דפליגי ר' ירמיה ור' יוסי בענין שביעית לעיל דכוותה פליגי נמי בפירות שביעית וג''כ ר' ירמיה לקולא ורבי יוסי לחומרא:
מאימתי אדם זכה בפירותיו בשביעית. שלא יהו הפקר לכל:
משיתנם לתוך כליו. ואף על פי שלכתחילה אסור ללקט פירותיו בשביעית דרחמנא אפקרינהו מ''מ אם ליקט ונתן לתוך כליו זכה:
ר' יוסי סבר מימר. דלא היא אפילו נתן לתוך כליו לא זכה דזכיה בטעות היא כהכין דסבר דאינון דידיה ולית אינון דידיה שהתורה הפקירה בשביעית לכל אדם ואין הבעלים יכולין לזכות בהן:
כהדא. אמתני' קא מהדר אפלוגתייהו דב''ש וב''ה בסיפא ומייתי האי עובדא דר''ט לקמיה דכסבור היה להחמיר על עצמו ולנהוג כב''ש לאכול פירות שביעית שלא בטובה דוקא וירד לאכול משלו להקציעות ונתנכר לפני אנשיו שלא יכירו אותו כדי לקיים דברי ב''ש לפי שסבורים יהיו שזה איש אחר והוא אוכל ואינו מחזיק להם טובה:
חמוניה וראו אותו הסנטירין והשומרין והתחילו להכות אותו כשראה בעצמו שהוא בסכנה אמר להן בחייכון תאמרון בבית טרפון שיכינו לו תכריכין שהוא ימות מחמת המכות אלו כששמעו אנשיו כן נשתטחו על פניהם ובקשו ממנו רבי תמחול לנו זה והשיב להם יבא עלי על כל מקל ומקל שירד עלי מחלתי לכם מקודם. שקבלתי עלי הדין על שעברתי על דברי ב''ה:
באלין תרתין מילייהו נהג ר''ט. לחומרא כב''ש ונסתכן חדא הא דפירות שביעית ובק''ש (פ''ק דברכות) שהיה בדרך והטה לקרות כדברי ב''ש ונסתכן מן הלסטים:
היה מתענה על דבר זה. שגילה עצמו לפני אנשיו שיניחו אותו וחשב לזה כמשתמש ונתכבד בכתרה של תורה:
Shvi'ite
Daf 11b
משנה: מֵאֵימָתַי אוֹכְלִין פֵּירוֹת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית. הַפַּגִּים מִשְּׁהִזְרִיחוּ אוֹכֶל בָּהֶן פִּיתּוֹ בַּשָּׂדֶה. בִּיחִילוּ כּוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְכֵן כְּיוֹצֵא בָּהֶן בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת. הַבּוֹסֶר מִשֶׁהֵבִיא מַיִם אוֹכֶל בָּהֶן פִּיתּוֹ בַּשָּׂדֶה הִבְאִישׁ כּוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכֵן כְּיוֹצֵא בּוֹ בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת.
Traduction
A partir de quand peut-on, la 7e année, manger les produits des arbres (123)''S'ils sont trop peu mûrs pour être mangés, on ne peut pas les cueillir; après la maturité, il va sans dire que l'on en fait ce que l'on veut.''? Avec les figues, sur le point de mûrir, dès qu’elles commencent à se colorer de rouge foncé, on mange du pain aux champs (sans les rentrer); lorsqu’elles grossissent, on les rentre chez soi. De même, en ces cas, il faut, les autres années, en donner la dîme (124)Ce sont désormais des fruits.. Avec des raisins verts (129)Pour le sens général de ce terme, voir Fleischer, Bernsteins Ausgabe der Syr. Chrestomathie von Kirsch, dans Ergoenz Blatt zur Allgem. Literar. Zeitung, mars 1838, n° 20., dès qu’ils donnent un peu de jus, on peut manger du pain aux champs; dès qu’à travers leur peau on voit les pépins, on peut les rentrer chez soi. De même, si ces cas se présentent pendant les années ordinaires, il faut donner la dîme de ces fruits (ils ont désormais toute leur valeur).
Pnei Moshe non traduit
מתני' מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית משום דכל זמן שאינן ראוין לאכילה אסור לקוץ ולאכול שהרי הוא מפסידן ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד:
הפגי'. פגי תאנה כדכתיב התאנה חנטה פגיה:
משיזריחו. כשיתחיל המים והלחלוחית להכנס בתוכן דרכן להבהיק ולהיות נראות חלק וזהו משיזריחו:
אוכל בהן פתו בשדה. אבל לא יכניסם בתוך ביתו כדדריש בגמ' דכתיב כל תבואתה לאכול וכתיב מן השדה תאכלו את תבואתה בענין שתי תבואות הכתוב מדבר אחת מענין השדה ואחת שמותר לו לאכול בבית והיינו כשנתבשלו כדקתני בסיפא:
בחילו. מל' וגם נפשם בחלה בי. כלומר שהתחילו להתגדל ולהתבשל:
וכן כיוצא בו בשאר שני שבוע. משביחלו חייבין במעשרות כדתנן לקמן (בפ''ק דמעשרות) התאנים משיבחילו:
הבוסר. ענבים שלא נתבשלו:
משהביא מים. בתוכו וכשסוחטן מוציא מים:
הבאיש. שנתבשלו והגיעו לכלל שיקראו באשה ושהגרעינים נראין מבחוץ:
משנה: הַמְּזַנֵּב בַּגְּפָנִים וְהַקּוֹצֵץ בַּקָּנִים רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר יַרְחִיק טֶפַח וְרִבִּי עְקִיבָה אוֹמֵר קוֹצֵץ כְּדַרְכּוֹ בְקָֽרְדוֹם בְּמַגָּל וּבִמְגֵּירָה וּבְכָל מַה שֶׁיִּרְצֶה. אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַּשְּׁבִיעִית. לֹא שֶׁיַּעֲלֶה אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף.
Traduction
Si l’on veut épointer (121)Comp. (Dt, 25, 18. des ceps de vigne (pour qu’ils grossissent), ou couper des bouts de joncs, il faut, selon R. Yossé le Galiléen, que cela ait lieu à la hauteur d’un palme au dessus du tronc situé dans la terre. Selon R. aqiba, on peut, selon l’usage, couper avec une hache, ou avec une serpe, ou une scie, ou n’importe quel objet. Quant à l’arbre fendu par le vent, on peut, dans la 7e année, le rattacher de façon à ce que la déchirure n’augmente pas, mais non à ce que l’arbre grandisse.
Pnei Moshe non traduit
המזנב בגפנים. שמקטע זנבות ענפי הגפנים:
ירחיק טפח. מן הגפן עצמו ובקנים ירחיק טפח משורש הקנה שלא יהא נראה כעבודה:
ר''ע אומר קוצץ כדרכו בקרדום במגל. והוא חרמש או במגירה ובכל מה שירצה מותר כל זמן שאינו מתכוין אלא לעצים והלכה כר''ע:
אילן שנפשח. שנבקע. וישסף תרגומו ופשח. קושרין אותו בשביעית ולא שיעלה שיתחברו בקועיו ויהיה נדבק ונקשר אלא שלא יוסיף להתבקע יותר:
הלכה: הַמַּבְקִיעַ בַּזַּית כו'. תַּנֵּי הַקּוֹצֵץ בַּקָּנִים רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְקוֹץ יִתּוֹק. לְתוֹק יִקּוֹץ. וּמַגְבִּיהַּ טֶפַח וְקוֹצֵץ. הַקּוֹצֵץ בַּקּוֹרוֹת לֹא יְהֵא מַחֲלִיק וּמַדְרִיג מַדְרִיג וּמַחֲלִיק. אֶלָּא מִתְכַּוֵין שֶׁתְּהֵא קִיצָצָן שָׁוָה. תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחֲלִיק יַדְרִיג. לִדְרֹג יַחֲלִיק וְגוֹמֵם עִם הָאָרֶץ. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקּוֹץ בְּקוֹרְדוֹם.
Traduction
Au sujet de la coupe des bouts de joncs, on a enseigné que (122)Voir Tossefta sur ce traité, 3, selon R. Juda, lorsqu’on a l’habitude de couper avec un instrument, on devra alors couper avec la main (pour modifier le travail); et lorsque d’ordinaire, on coupe avec la main, on coupera alors avec l’instrument, et on laissera une hauteur d’un palme. En coupant des troncs d’arbres, on ne devra pas, selon l’habitude, couper une partie droite et une autre en biais, ou l’inverse, mais s’appliquer à faire une coupe toute lisse. On a enseigné selon R. Simon ben Gamliel, lorsqu’on a l’habitude de couper droit, on coupera à ce moment en biais, et si l’usage est de couper en biais, on fera une coupe droite, jusqu’au niveau du sol, pourvu que l’on ne se serve pas de la hache ordinaire.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא (פ''ג) והתם גריס לדברי רבי יהודה במקום דגריס הכא רשב''ג לקמן ורשב''ג במקום רבי יהודה כאן:
מקום שנהגו לקוץ יתוק. מל' ננתקה את מוסרותימו ובתוספתא גריס לתוך מל' עמוד התוך כלומר שיקוץ באמצע שלא יעשה כדרך שעושין בשאר השנים:
הקוצץ בקורת. שקמה לא יהא מחליק ומדריג מדריג ומחליק כלומר כדרך שעושין בקציצת קורות מן האילן שעושין כמו מדריגות מדריגות וחולקין אותן שיהיו חלקין. ובתוספתא גריס ה''ז לא יחליק ולא ידריג אלא מתכוין כדי שתהא קציצתן שוה:
הלכה: הַמְּזַנֵּב בַּגְּפָנִים כו'. מַהוּ בִּיחִילוּ רִבִּי חִייָא בַּר בָּא אָמַר חַייָתָה כְּמַה דְּתֵימַר וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי.
Traduction
Qu’est-ce qu’on entend par le grossissement des fruits? C’est, répond R. Hiya bar Aba, l’instant où elles rougissent de leur développement (125)Cf. même série, Maaserot 1, 2 ( 48d)., comme il est dit (Za 11, 8): et leur âme aussi a été honteuse de moi.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו ביחלו חיתה. כלומר שנתבשל' מעט ונראית גדולה כמה דתימר וכו':
רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי כְבֵית שַׁמַּאי. וְרִבִּי עֲקִיבָה כְבֵית הִלֵּל. וְכֵן אֲתִינָן מַתְנֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי כְבֵית שַׁמַּאי וְרִבִּי עֲקִיבָה כְבֵית הִלֵּל. אֶלָּא רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי חָשׁ לַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ.
Traduction
R. Yossé le Galiléen se conforme à l’avis sévère de Shammaï et R. aqiba à celui de Hillel (qui permet pour l’olivier, de le déraciner). -Est-il bien vrai que dans la Mishna, R. Yossé soit conforme à l’avis de Shammaï et R. aqiba à celui de Hillel? (R. Yossé ne dit-il pas qu’il faut laisser une hauteur d’un palme)? -Ce dernier, en effet, craint qu’en ne laissant pas un palme d’espace, on ne laboure la terre, en coupant les ceps trop près du sol.
Pnei Moshe non traduit
ר' יוסי הגלילי כב''ש. קס''ד דטעמא דר''י הגלילי במתני' דבעי שינוי כדסברי ב''ש בפ' דלקמן גבי בצלים הקיצונים דעוקרין אותן במארופות של עץ וב''ה אומרים בקרדומות של מתכת ור''ע דקאמר הכא קוצץ כדרכו בקרדום וכו' כב''ה:
וכן אתינן מתני' וכו'. בתמיה וכי כאן בא להשמיענו לזה הא ידעינן דר''י הגלילי מתלמידי ב''ש כב''ש ס''ל ור''ע הוא מתלמידי ב''ה אלא הכא טעמא אחרינא איכא דריה''ג חשש שלא יהא נראה כעבודת הארץ ור''ע אין חושש לכך מכיון שהוא כורתן לעצים:
תַּנֵּי אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מְבַדִּין בְּחֻרְשִׁין וְגוֹמֵם הָאָרֶץ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקּוֹץ בְּקַרְדוֹם. אֵין בּוֹדְקִין אֶת הַזְּרָעִים בָּאֲדָמָה בֶּעָצִיץ אֲבָל בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בִּגְלָלִים בֶּעָצִיץ. וְשׁוֹרִין אוֹתָן בַּשְּׁבִיעִית לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וּמְקַייְמִין אֶת הָאַלּוֹוִי בְּרֹאשׁ הַגַּג וְלֹא מַשְׁקִין אוֹתָן. 11b אֵין תּוֹלִין תּוֹבִין בִּתְאֵינִים. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה מַייְתֵי יִיחוּר דִּתְאֵינָה שְׂטַר וְתָלֵי בָהּ וְאָמַר לָהּ הָדָא עָֽבְדָה וְאַתּ לֵית אַתְּ עָֽבְדָה. וְלֹא כֵן תַּנֵּי אִילָן שֶׁהוּא מְנַבֵּל פֵּירוֹתָיו סוֹקְרִין אוֹתוֹ בְסִיקְרָא וּמַטְעוֹנִין אוֹתוֹ אֲבָנַים וּמְבַהֲתִין לֵיהּ דְּיַעֲבוֹד. אָֽמְרֵי תַמָּן דְּלָא יַתִּיר פֵּירוֹתָיו. בְּרַם הָכָא דְּיַעֲבִיד לְכַתְּחִילָּה.
Traduction
On a enseigné: Aba Shaoul dit qu’il est permis de rafraîchir (couper) les sillons en la 7e année et raser le niveau de la terre, mais non la fendiller avec la hache. On ne doit pas fouiller la terre avec une bêche pour voir si les semences commencent à germer (ce qui ressemblerait à un travail agricole), mais on peut faire un examen dans le fumier en l’écrasant; on peut aussi, dès la 7e année, tremper et amollir les semences qui serviront dans la 8e année, et conserver la mousse (115)C'est peut-être l'aloës selon le terme originaire persan: Alvah. qui pousse sur les toits, mais sans l’arroser. On ne doit pas suspendre des modèles au figuier. -En quoi consiste cette opération? -On prend une branche de figuier de choix (bien fournie) que l’on suspend, pour montrer ses belles productions et faire honte pour ainsi dire à celui qui ne produit pas. -Mais n’a-t-on pas enseigné au contraire (116)''Voir même série, Maasser Sheni, 5, 1 ( 55d); Babli, (Shabat 67a); (Hulin 77b).'', lorsqu’un arbre, par excès de sève, laisse choir ses fruits, on l’enduit d’une teinte rouge et on le charge de pierres, afin d’arrêter (117)Littéral: on le rend (l'arbre) honteux de perdre ses fruits, afin qu'en le voyant l'on prie pour lui. ses excroissances sans valeur? -Là, fut-il répondu, il est permis de faire cette opération; parce qu’il s’agit de préserver les fruits contre une chute prématurée: tandis qu’ici il est question de stimuler la production par la comparaison.
Pnei Moshe non traduit
תני. שם. אבא שאול אומר מגררין בחרשים וגומם מעם הארץ. עצים שבחורשין מגררין אותן וגוממין מעל הארץ. ובלבד שלא יקוץ בקרדום. כדרך שעושין בשאר שני שבוע:
אין בודקין את הזרעים באדמה בעציץ. מפני שכן דרך לזרוע בעציץ מלא אדמה ונראה כזורע בשביעית אבל בודקין אותן בגללים בעציץ שאין דרך לזרוע בעציץ מלא גללים:
ושורין אותן בשביעית. שיהיו יפין לזריעה למוצאי שביעית דאין זה עבודה:
ומקיימין את האלויי בראש הגג. אלויי מין פרי הוא. כמו כאלה וכאלון ובפי''ז דכלים הרימון האלון והאגוז שחקקום התינוקות. דרך להטמינו בעפר בראש הגג לקיימו וקמ''ל דאין זה עבודה אבל אין משקין אותו שיתגדל ביותר:
אין תולין תוכין בתאנה. תוספתא היא (בפ''ק) והתם גריס תחובין והיינו הך וכך הוא כתוב שם תאנה שנתקלפה אין טחין חותה בטיט מפני שהיא מלאכתה אין תולין תחובין בתאנה ומפרש ואזיל מהו זה:
כיצד הוא עושה מייתי יחור דתאנה שטר ותלי בה. שטר ממרח הוא. וימרחו על השחין ויחי תרגומו וישטרו על שיחנא ויתסי. כלומר אע''פ שאינו ממרח בטיט לאילן עצמו אלא שמביא יחור של תאנה וממחה ותוחב ותולה בו אפילו כן כעבודה היא שמתוך כך נתחזק האילן:
ואמרי עלה. כלומר דאיכא דפרכי עלה. הדא עבודה ואית לית את עבודה בתמיה. לזה את מחשב לה לעבודה ואית כה''ג דלית את מחשב עבודה כדמסיק הקושיא דהא לא כן תני התם בתוספתא:
אילן שמנבל פירותיו שפירותיו נובלין ונושרין ממנו סוקרין אותו בסקרא ומטעינין אותו אבנים ומבהת ליה דיעבד כלומר שמכחישין ומתישין אותו בשביל שיעשו פירות וכדמסיים שם ואין חוששין לא משום שביעית ולא משום דרכי האמורי אלמא דכל כה''ג לא הוי כעבודה בשביעית:
אמרי שאני תמן דאינו עושה אלא דלא יתן ממנו פירותיו. כלומר שלא ינשרו ממנו וכה''ג מותר בשביעית דלא הוי אלא לנטורי בעלמא ברם הכא דיעביד בתחלה. שהוא גורם שיתחזק האילן ויעשה פירות בתחלה וכל אברויי אילנא אסור בשביעית:
אֵין מַרְכִּיבִין דְּקָלִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְהֲוָה רוֹבָהּ שָׁרֵי לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר אָסוּר.
Traduction
Il est interdit de greffer les palmiers, parce que c’est un travail agricole; et ce n’est pas un enseignement inutile, car on aurait pu croire que c’est permis, parce que la majeure partie est visiblement arrivée à la maturité (et qu’il s’agit seulement d’adoucir ou d’améliorer les produits); il a donc fallu indiquer que c’est interdit.
Pnei Moshe non traduit
אין מרכיבין דקלים. בשביעית מפני שהיא עבודה:
שלא תאמר. כלומר וכי תימא מאי קמ''ל פשיטא דהרכבה עבודה הואי הלכך מתרץ לה דהא קמ''ל שלא תאמר הואיל והוא רובה שרי הוא מתוך שהדקל גדול הוא ואינה ניכרת ההרכבה בו כל כך:
א''כ שדי הוא צ''ל. מתוך שהוא גדול הוא משיר פירותיו ומרכיבין אותו באילן דקל אחר שלא ישיר ומהו דתימא דזהו מותר הוא שהרי אין כאן אלא לשמור ולא להחזיקו לפום כן צריך מימר אסור דאפ''ה הואיל והוא עושה התיקון על ידי הרכבה והרכבה עבודה היא:
מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד תִשְׁעָה הִיא מַתְנִיתָא.
Traduction
On sait par la Mishna (suivante) qu’il est interdit de couper ce qui a une hauteur de 3 palmes jusqu’à dix (mais c’est permis pour la mesure qui serait inférieure à cette limite).
Pnei Moshe non traduit
מג' ועד תשעה היא מתני'. אהא דקתני המחליק ג' זה בצד זה קאי וקאמר דמג' ועד ט' מיירי כלומר שאם יש שם מג' אילנות ועד ט' כשנוטל מהן ג' זה בצד זה נקרא מחליק ומודים ב''ה עד שיגום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source